עודד לאופולד חוזר אל הילד התחרותי שהיה, זה שלא היה מסוגל בילדותו לשאת הפסד, ונזכר ברגע אחד ספציפי שהיה ששינה לו כל המחשבה ואיזו תובנה עמוקה הרוויח כבר אז ואיך זה עיצב את מי שגדל להיות ואת תחילת דרכו בעולם המשחק.

על חלומות הילדות שלו להיות חלק מעולם האקדמיה, ואיך כבר אז גמע בשקיקה מאמרים של הוגים ופילוסופים בתחושת אולימפוס מסביבו. ואיך בכל זאת מצא את עצמו ביום בחינות לבית הספר למשחק "בית צבי", למה בשנה הראשונה ללימודים התעקש להגיע עם המציאות שלו וכתוצאה מכך ישן עם שק שינה ברחוב ולעיתים בספרייה בבית הספר.

איך הרגיש כשכיכב על שער מגזין "פנאי פלוס" בכל רחבי הארץ ובכל שלט ותחנת אוטובוס אפשרית, ולמה זה כל כך היה קשה ללב שלו.

פותח את הלב על התלות באחרים והאם הרגיש לאורך השנים שיכול לתת אמון באנשים ולמה מבחינתו הוא ברצון להיות במודל של משק אוטרקי.

על האהבה והקשר שלו לים מאז ומתמיד, ולמה שם הרגיש הרבה יותר יציב מאשר על היבשה.

מה קרה לו אחרי התקופה בה התנדב משמעותית במטה משפחות החטופים וכמה זו הייתה עבורו משימה לא פשוטה לחזור משם בחזרה לבמת התיאטרון.

ומי הייתה זו שאמרה לו שיש בו לוחם שייטת ואישה שמתקיימים זמנית ואיך הוא עצמו מרגיש עם זה